ספר יונה מאת זקוביץ ושנאן – פירוש ישראלי
חדש, תשעה, ידיעות אחרונות
קיבלתי מתנה מרגשת מתלמידי בעירוני ה' עמם
מקיים אני מפגשי זום מאז תחילת הקורונה. הספר הגיע ערב ראש השנה המקדימה את קריאת
ספר יונה בבית הכנסת ביום הכיפורים.
לפני כחצי יובל פרסמתי מאמר מקיף על יונה
והנה מיקומו:
·
Jonah’s Anti-Rhetoric. In Fortunate the Eye that Sees: Essays in Honor of David Noel Freedman,
AB Beck et al
·
(Eds).
Grand Rapids: Eerdmans,
1995, 211-221.
·
ובנוסח קצר יותר:
·
מדרש יונה: לפשר העימות בין הנביא
לאלוהים. מפגשי תרבות. 5 . 2016. עמ' 55-60
זקוביץ
ושנאן פרסמו ספר חינני "חמוד", מעוטר הכתוב בלשון השווה לכל נפש, ספר
הלוקח אותנו ברחבי הספרות היהודית והישראלית המתייחסים לספר. כך נמצא כאן התייחסות
לפנחס שדה הישראלי, ט' כרמי ובספרות העולם
הרמן מלןןיל מובי דיק ועוד. הציון
פירוש ישראלי חדש מתייחס אני משער למובאות מהספרות העברית הישראלית בת הזמן.
המחברים
חיפשו לפרסם ספר "מתנה" שלא מעורר סערות או חילוקי דעות. ספר נעים,
מרחיב שקריאתו נאה ומעשירה. לכן, מסקנותיהם ביחס למגמת הספר למשל הן מוסכמות על
הכלל.
גישה
מתרפקת זו מצמצמת את הבנת הספר על מגמתו. והספר הוא
"נעים".
מספר
נושאים חשובים הכרוכים זה בזה מוצגים בזאת. שאלת מהות הנבואה נדונה בספרנו. נביא
המקבל משימה אלוהית לנבא נבואת חורבן על עיר שמחוץ לגבולות ישראל שחטאה לאלוהים
והוא מסרב ולא רק מסרב אלא נמלט מאלוהים ועושה דרכו בספינה תרשישה. והנה ה' מטיל
סערה גדולה והספינה עומדת להיטרף בים ויונה שלו ישן בירכתי הספינה. משהתעמת עמו רב
החובל יונה מתודה שבשלו הסערה ולבקשתו הוא נזרק למים לכפר על הסערה. פעמיים ביצע
יונה אקט של התאבדות. בלכתו לישון ובבקשתו להיזרק לים. הוא מבין שאין להימלט מה'
והוא מוכן לבוא על ענשו. אלא שה' מזמן לו דג גדול הבולע אותו ופולט אותו חזרה לנמל
הישראלי יפו. ושוב הוא נשלח לאותה שליחות והפעם הוא הולך.
אלא
שקורה משהו. יונה מסתובב בעיר ומודיע שבעוד 40 יום העיר תיחרב. עוד ארבעים יום
ונינוה נהפכת. זוהי קריאה נבואית לא
מקובלת. היא זורקת איום לאוויר בלי הנבואה המקובלת המנמקת ומדברת בשם ה',. זו קריאה
שאפשר לקבלה כאיום סתמי ריקני אם כאמור אין לה הקדמה אלוהית והנמקה. המחברים שלנו
רומזים בקצרה לבעיה אך יש לפתח.
בנינוה
יונה נואם נאום אנטי רטורי וזאת בכוונה מתוך שאיפה שאנשי נינוה יתעלמו מקריאתו
שייתכן אף ותישמע להם מגוחכת. אלא שהבלתי יאומן ארע והם חזרו בתשובה. ואז מנמק
יונה את בריחתו מאלוהים ואת פשר קריאתו הסתמית: חושש הוא שאלוהים הרחמן והסלחן
ימחל לאנשי נינוה. ואז הוא יונה יוקע על שדיבר סתם. במילים אחרות, יונה חרד
למעמדו. יש כאן קונפליקט גלוי בין נביא שקיבל עליו שליחות אלוהית והוא דורש לממשה.
מנגד, יש כאן את הראיה האלוהית הכוללת שאינה מבקשת נקמה אלא מאפשרת חזרה בתשובה
ואז מחילה. הנביא מתעמת עם אלוהים על מעמדו ויוקרתו ותפיסתו הנבואית—מימוש ולא הפכפכנות
אלוהית כביכול.
תשובת
אלוהים ניתנת בשאלה רטורית החותמת את הספר:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-יוֹנָה, הַהֵיטֵב
חָרָה-לְךָ עַל-הַקִּיקָיוֹן; וַיֹּאמֶר, הֵיטֵב חָרָה-לִי עַד-מָוֶת. י וַיֹּאמֶר
יְהוָה--אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא
גִדַּלְתּוֹ: שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה, וּבִן-לַיְלָה אָבָד. יא וַאֲנִי
לֹא אָחוּס, עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה--אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה
מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ,
וּבְהֵמָה, רַבָּה.
זהו
המענה וכאן מוקד הספר. לא סתם נבחרה נינוה סמל הרשעה שכה הרעה לישראל עד הגלית
עשרת השבטים.
זמן
חיבור המגילה מאוחר היינו ישראלים מצוי בגולה,
יש כעס גדול על המעצמה שגרמה לאסון ואיך ימשיכו ? יש אפוא ללמוד לחיות גם עם מי
שעשה לעם רעות. מי שפגע בו. יש ללמוד לסלוח, לחיות בשלום. ולא לשאוף תמיד לנקמה.
ואף להסכין עם המצב.
ומצדי,
הקוראים את המגילה ביום הכיפורים דווקא בימינו כאן בישראל מן הראוי שיחשבו ויפנימו
לקח אלוהי זה. גם אם האויבים יש לדעת לחיות ולא להתמיד במחשבות נקמה. יש לשאוף
לרמת הסליחה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה