בעקבות אי האלימות של גנדי

לא עימות-- הידברות 

·         תרבות הוויכוח היא עתיקת ימים. היוונים הקדומים  אהבו פולמוס בשפה וחשיבה. אהבת פולמוס זאת נעשתה קשורה במוסדות הגבריים של התלמידים. בימי הביניים גברים צעירים שרצו ללמוד באוניברסיטאות נעקרו ממשפחותיהם ונמצאו בחברה סגורה שהיה נהוג בה עונשים גופניים. הייתה שם גם שפה סודית לטינית שבה קראו החניכים על מעללים צבאיים. הידע נרכש בדיונים בעל פה והתלמידים נבחנו בעל פה והסתכנו בהשפלה פומבית. חניכים סטודנטים אלה לא הוכשרו לחקר האמת, אלא להעלות טיעונים מכל צד אפשרי.  (ככה גם בדיביטים). כלומר, לנהל עימות. המילה הלטינית לבית ספר לודוס  נבעה  משורש בעל משמעות צבאית—אימונים למלחמה.

·         בסין הייתה מנטליות שונה. ויכוח אינו עולה בקנה אחד עם כללי הטקס וההרמוניה שאליהם שואף החכם האמתי. בסין והודו לא הוויכוח הועדף, אלא  סקירה --להאיר את עיני השואל. לא לגבור על יריב.  באסיה הקדומה הרטוריקה לא הוקדשה לחיבור טיעונים לוגיים. אלא לפיתוח הנחות יסוד שעליהן הייתה הסכמה נרחבת. כך גם בתרבות השבטית באפריקה סכסוכים יושבו על ידי הבניית מכנה משותף של הסכמה ללא עימות.

·         הפילוסופיה האריסטוטלית השמה דגש על הלוגיקה מבוססת על ההנחה שהאמת  מושגת על ידי הנגדה. הפילוסופיה הסינית  מציעה השקפה חילופית. מדגישה את ההרמוניה ורואה מולה  יקום מגוון המתקיים באיזון בזכות שיח.

·         ההיסטוריה של המדע שהתחיל בכנסיה היא מפתח  להבנת המסורת שלנו הרואה בחיפוש אחרי האמת  פועל של ויכוח מילולי, שבו העמדות מבוצרות, מוגנות ומותקפות בלי קשר לאמונתו האישית של המתדיין.

·         בליבה של תרבות הוויכוח  ניצב ההרגל הכופה עלינו לראות נושאים ורעיונות כעקרונות מוחלטים שאינם ניתנים לגישור. אנחנו יכולים לדבר על שני הצדדים של הנושא אבל אפשר לדבר במקום שני צדדים המובילים לעימות על כל הצדדים.

·         אנשים נטפלים לפרטים בכל פעם שהם רואים הזדמנות לזכות באיזו נקודה בוויכוח. נסו לא להיטפל לפרט, אלא לבחון את התמונה השלמה. לא נציין מה שגוי, אלא מה נכון בזה. לא להתעמת בין שניים המביאים לקיטוב אלא להזמין שלושה כשהשלישי אינן מחויב לשום צד כמו איש אקדמיה.

·         לעבור מעימות לדיאלוג.

·         אל תעשו דמוניזציה לאנשים שאינך מסכים איתם.

·         אל תתקוף את המחויבות המוסריות שלהם.

·         ככה נבנה קהילה.

·         הדברים מובאים בהשראת ספרה הפותח עיניים של דבורה טאנן, פרופסור לסוציו- לינגוויסטיקה:

·         "מעימות להידברות."